שוטר תנועה כתב בדוח שהוא שמר על "קשר עין רצוף" כאשר רדף אחרי נאשם שנסע 180 קמ"ש (!!!) , בנוסף הואשם גם בנהיגה בשכרות. על ההרשעה בבימ"ש לתעבורה והתוצאות בערעור/ עו"ד חנה דוד.
מעשה שהיה כך היה: ביום שבת אחד, לפנות בוקר נהג נאשם (שלא נזכיר את שמו מטעמי צנעת הפרט) ברכבו בכביש 1. לצערו, שוטר תנועה אכף באותו הזמן עבירת מהירות באמצעות ממל"ז. השוטר ישב בתוך ניידת משטרתית, "הבחין" ברכבו של הנאשם באמצעות המכשיר נוסע במהירות האמורה, הניח את המכשיר לידו והחל לרדוף אחריו.
חשוב לציין כי השוטר עצר את הנאשם 9 ק"מ(!!) ממקום ביצוע העבירה, בצומת מרומזר תוך שמירת קשר עין רצוף, כל זאת לטענת השוטר.
אבל זה לא היה הסוף: לאחר עצירתו , הריח השוטר ריח אלכוהול מהנהג… לאחר שנבדק במכשיר הינשוף , האשים אותו השוטר גם בעבירת שכרות.
הנהג הורשע בבית המשפט לענייני תעבורה (פתח תקווה)
הנאשם, שהיה מיוצג על ידי עו"ד אחר, טען, כי לא הוא שנסע במהירות הזאת וכי לא היה שיכור. למעשה, הנאשם כפר בשני האשומים נגדו. התיק נקבע להוכחות.
הנאשם ציין כי בניידת המשטרתית היה חייל של המשטרה הצבאית שהיו ביניהם דין ודברים אבל אין לו את השם שלו. שוטר התנועה, שלא רשם את שמו של השוטר הנוסף בדו"ח, הגיע להעיד וטען כי אכן היה שוטר של משטרה צבאית אבל הוא לא רלוונטי כי הוא "לא ראה את העבירה".
ניתן היה להבחין כי שוטר התנועה לא היה מקצועי: הוא לא בדק את התמרורים של המהירות במקום, הוא לא העיד על המקרה הספציפי אלא טען כי הוא פועל כך בדרך כלל, לא שלל קיומם של רכבים נוספים בזמן האכיפה ועוד. למרות כל האמור, בית משפט בערכאה הדיונית, קבע כי הוא מאמין לשוטר והרשיע את הנאשם גם במהירות וגם בשכרות.
מדובר בצירוף של עבירות חמורות ולכן בית המשפט לא חס על הנאשם והטיל עליו עונש חמור שכולל: 3 חודשי מאסר, פסילה של שנתיים וארבעה חודשים, קנס מוגדל ועוד.
הנאשם פנה אלי על מנת להגיש ערעור מאחר וחש שנעשה לו עוול
הגשת הערעור לבימ"ש המחוזי:
תוך 45 יום , על פי מצוות המחוקק, הוגש ערעור לבית המשפט במחוז מרכז, בערעור פורטו בהרחבה הליקויים בעבודת השוטר באכיפתו את שתי העבירות. בעיקר הטרידה אותי העובדה שהשוטר ישב בניידת אשר הייתה בעצירה מוחלטת וממצב זה החל לרדוף אחרי הנאשם, שנהג במהירות של 180 קמ"ש . איך שמר על קשר עין עם הנהג במהירות המטורפת הזו?!?!
הערעור בבימ"ש המחוזי:
בערעור שהתקיים ביום 10/03/13 , כב' השופטת הנכבדה הדס עובדיה, עשתה צדק עם הנאשם.
בימ"ש קיבל את טענותינו והשופטת הנכבדה זיכתה את הנאשם מעבירת המהירות תוך שהיא מציינת את הליקויים של השוטר, בין היתר אי ציון שמו של השוטר הנוסף וכותבת: " ריבוי פעילויותיו של מפעיל הממל"ז ובכלל זה בדיקת המהירות, בדיקה כשהמרחק פחות מ-300 מ', הנחת הממל"ז… ,המרדף שבוצע אחרי המערער, כשהוא נוהג במהירות העולה על 180 קמ"ש…. סבורתני כי מחומר הראיות שהיה מונח בפני בימ"ש עולה ספק המצדיק את זיכויו של המערער מעבירת הנהיגה במהירות מופרזת."
לאור הזיכוי גזר הדין שונה בהתאם: הנאשם ניצל מעונש המאסר לחלוטין ומשך הפסילה קוצר כצפוי.
אפילו ששופטים באופן כללי מאמינים לשוטרים , גם הם יודעים שיש גבול ליכולתם ושהם לא בעלי כוחות על טבעיים.