למה מגיע לי בכלל עונש על תאונת דרכים שעשיתי? מה אני עושה את זה בכוונה?
גרמת לתאונת דרכים, המדינה מאשימה אותך בכך שנהגת ברשלנות, במהירות או שלא צייתת לתמרור וגרמת לפגיעה באדם אחר ולנזק. מהן ההשלכות של כתב אישום זה ?
אתחיל מנקודת מוצא ואכתוב שאף אחד מאתנו, אוכלוסיית "הנהגים הנורמטיביים", לא רוצה לעשות תאונה. אנחנו לא מתכננים את זה וזה קורה לרוב בעקבות חוסר תשומת לב רגעית (פלאפון/ילדים/ עייפות וכד'). אני באמת לא מנסה להצדיק את ריבוי התאונות והנזקים שהן גורמות בעיקר בפגיעה בבני אדם וכמובן שאני ממליצה לנהוג עם יותר תשומת לב למה שקורה בכביש.
אבל, תאונות לצערי קורות, ולא תמיד לנהגים העבריינים , אלה שיש להם לפחות 50 עבירות קודמות או תאונות בעברם. הן קורות לאישה שנוהגת 30 שנה ללא עבירות בכלל ומתבלבלת ברמזור, לנהג מקצועי שנוהג בלילה ולא שם לב לתמרור "האט ותן זכות קדימה" וכולי.
הודעה על תאונת דרכים
לאחר שנגרמה תאונת דרכים שיש בה נפגעי גוף , יש חובה חוקית למעורבים לדווח עליה למשטרה. לפעמים הבוחנים יוצאים לשטח על מנת לאסוף ראיות ולגבות עדויות בזמן אמת ולפעמים לא ( כל מקרה לגופו תלוי בסוג התאונה, בסוג הנפגעים, במועד שנודע להם על התאונה ובעיקר בנהלים פנימיים של המשטרה)
החומר של הבוחן מעובד יחד עם כל העדויות. הקצין הממונה שהוא גם בוחן מחליט אם להעמיד לדין את הנהג (וזאת כמובן לאור תרשומות הבוחנים בשטח). הרי רוב התאונות נגרמות על ידי אדם אשר גרם להן, ולכן הרבה כתבי אישום מוגשים לבתי המשפט וזה לא משנה מה עברו של הנאשם ואם לנהג השני יש אחריות הנקראת רשלנות תורמת. לעיתים מוגשים גם כנגד שני הנהגים כתבי אישום.
העברת החומר לתביעות
החומר מועבר לתביעה המשטרתית יחד עם המלצת הקצין . בתאונות חמורות יותר (למשל שגורמות למוות) החומר מועבר לפרקליטות. בשני המקרים, יושב תובע עם המלצת המשטרה ומכין כתב אישום. לו יש את "הכוח" להחליט באילו עבירות להאשים את הנאשם והוא פועל על פי הנחיות, נסיבות המקרה וכולי.
הכוח הזה של התובע הוא משמעותי מבחינת הנאשם, כי הוא יכול לכתוב בכתב האישום עבירה חמורה יותר או חמורה פחות . ישנן עבירות שגוררות עמן חובת פסילה של 3 חודשים למשל נהיגה בקלות ראש או ברשלנות. לעומת עבירות אחרות אשר אין בגינן חובת פסילה כלל . יש עבירות שמחייבות מאסר וכולי.
מהו העונש לנהג שמורשע בתאונה?
לאחר מכן, מוגש כתב אישום והנהג שהופך להיות נאשם מוזמן לדיון בבית המשפט. חשוב להבין (למרות שאני לא מסכימה שכך צריך להיות) כי בבית משפט לתעבורה, העונש המקובל בתאונת דרכים הוא בעיקר פסילת רישיון נהיגה .כלומר ברוב המקרים, העונש למי שביצע תאונה באשמתו (גם כשמדובר בתאונה קלה ) הוא פסילת רישיון, תנאי וקנס. משך הפסילה תלוי בסוג התאונה , באישומים שיוחסו לו , בעברו של הנאשם וכולי. יש מקרים חמורים יותר שמבקשים גם מאסר בפועל.
דוגמה לניהול תיק תאונת דרכים:
לא קל להוציא נאשם זכאי מתיק תאונת דרכים. צריך להוכיח למעשה שהבוחן טעה במסקנות שלו . והרי ידוע שנקודת המוצא של בימ"ש היא כי הבוחן עושה את עבודתו באופן מקצועי ואין לו שום אינטרסים להפליל את הנאשם.
אבל לעיתים גם בתאונת דרכים – הזיכוי אפשרי. דוגמא לכך ניתן לראות בתת"ע 6707-08-11 בו נאשם שייצגתי, הואשם בבית משפט לתעבורה בירושלים בגרימת תאונת דרכים בעקבות פגיעה בהולכת רגל. הוא הואשם בין היתר בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות וכן בסטייה מנתיב נסיעה. הנאשם (שהינו תייר) חש שנעשה לו עיוות דין בכך שהאשימו אותו בתאונה. הנאשם טען כי הוא נסע בנתיב הנסיעה שלו ובגלל שרכב מסוג פיג'ו לא נתן לו זכות קדימה, הוא נאלץ לסטות ולעלות על המדרכה (וכך פגע קלות בהולכת הרגל שעמדה שם).
החומר של התיק הגיע לידיי. מהחומר עלה, כי אכן ניתן היה להוכיח את גרסתו של הנאשם. הטענה שלו שהיה רכב אחר שגם לו לסטות אומתה: אכן היה נהג רכב פיג'ו שנחקר במשטרה, אשר בכיוון נסיעתו היה תמרור עצור והוא נכנס לצומת מבלי לתת זכות קדימה לנאשם.
למרות שבוחן התנועה קבע בדו"ח שערך כי האשם בתאונה הוא דווקא הנאשם שסטה מנתיב נסיעתו באופן סתמי, העדויות העלו את הספק. ואכן בבית המשפט, בשלב ההוכחות, הוזמנו כל העדים ונחקרו ומתוך דבריהם עלתה גרסת הנאשם כי ישנה אפשרות שהנאשם סטה בגלל שנבהל מרכב הפיג'ו אשר נכנס לנתיב נסיעתו. למעשה ניתן לראות במקרה זה טעות של המשטרה, מאחר שהעמידו לדין את האדם הלא נכון.
כבוד השופטת מרים קסלסי ,זיכתה את הנאשם מחמת הספק. בהכרעת הדין מנומקת היטב היא כתבה: "אני מוצאת את הנאשם זכאי מחמת הספק, באשר האחריות המכרעת לקרות התאונה חלה על נהג אחר אשר פנה שמאלה, מבלי לתת זכות קדימה לרכב הנאשם. השתכנעתי כי תגובתו הספונטנית של הנאשם למראה המכשול שבפניו … לא הייתה בלתי סבירה". בעקבות זיכויו של הנאשם, ביקשנו גם הוצאות משפט וגם בקשתינו זו התקבלה.