מאז הוקפא בהוראת פרקליטות המדינה השימוש במצלמות הא3, שבו מכמונות הלייזר להיות מכמונת המהירות העיקרית של המשטרה, עם זינוק של עשרות אחוזים במספר הדוחות שמופקים באמצעותם. להחלטה קדמו גילויים חמורים מהמשפט העקרוני שמתנהל בעכו לגבי הליך הכנסת המערכת לשירות, ללא בדיקה, ותוך מסכת אי־דיוקים מצד המשטרה ומכון התקנים.
אבל גם במקרה של דוחות הלייזר, בתי המשפט לתעבורה לא מקבלים אוטומטית את עמדת המשטרה. כך קרה במקרה של נהג, שנלכד ב־26 בפברואר בכביש מספר 1 מירושלים לתל־אביב במהירות 142 קמ"ש, כאשר המהירות החוקית בקטע הסמוך לבירה היא 90 קמ"ש בלבד. האירוע התרחש בשעה 5:50 לפנות בוקר, כאשר השוטר בניידת שהגיחה מאחורי רכבו של האיש הורה לו לעצור בצד הכביש. השוטר קבע שלפי מכמונת הלייזר (ממל"ז) הוא נהג במהירות של 142 קמ"ש, והגיש לו דוח על 137 קמ"ש, לאחר הפחתת חמישה קמ"ש כפי שהורה בעבר למשטרה בית המשפט העליון. מדובר בעבירה שדינה 1,500 שקל קנס ו־10 נקודות חובה.
הנהג הכחיש כי נהג במהירות מופרזת, ועירער לבית הדין לתעבורה באמצעות עורכת הדין חנה דוד. לדבריו לא נסע במהירות של יותר מ־80 קמ"ש. עו"ד דוד טענה בדיון כי מכשיר הממל"ז לא הופעל על פי נוהל לילה, המחייב נוכחות של שני שוטרים, למרות שהדוח ניתן 20 דקות לפני זריחת השמש באותו יום. בנוסף, טענה, קשר העין עם הרכב הנמדד נותק בעיקולי הדרך, ולכן השוטר לא רשם את מספר הרכב שזוהה במכשיר, וזיהה אותו רק על פי צבעו והדגם שלו.
השוטר טען בחקירתו כי הרכב האט באופן אינסטינקטיבי מיד לאחר שעבר אותו, למרות שלא רשם זאת בדוח, אך הצליח להדביק אותו ולשמור איתו על קשר עין, למרות שהיה השוטר היחיד בניידת באותה סיטואציה.
אולם השופטת שרית זוכוביצקי־אורי מבית משפט השלום לתעבורה בירושלים קבעה, כי עדות הנאשם הייתה מהימנה ואותנטית, ותהתה מדוע השוטר לא הפעיל את מכשיר הממל"ז על נוהל לילה שהיה מונע אפשרות לטעות, ובמקום זאת הסתפק בקשר עין עם הרכב. בפסק דינה זיכתה השופטת את הנהג מכל אשמה, בנימוק שקיים ספק סביר שהנהג הוא אכן נהג הרכב שנהג במהירות מופרזת, וייתכן כי נעשתה במקרה זה טעות אנוש בזיהוי הרכב.