הפרקליטות עורכת אפליה מזעזעת בין הורים המאבדים את ילדיהם בשגגה/עו"ד חנה דוד

בימים האחרונים התבשרנו כולנו לצערנו כי פעוטה נוספת בשם חנה רינה פלדמן (ז"ל), רק בת שנה וארבעה חודשים נשכחה במכונית  במשך שעה וחצי על ידי אביה ומתה בחום הלוהט של המכונית. זאת הפעם החמישית  לפי הפרסומים בתוך חודש וחצי. מוות מיותר של ילדה קטנה חסרת  אונים. אין לב שנשאר אדיש לסיטואציה.

בתור אימא  לארבעה ,אני יכולה לומר שלא יכולתי עוד להדחיק את המקרים הללו והייתי חייבת לכתוב משהו להביע את התסכול שאני חשה. כעו"ד שעוסקת בתחום התעבורה והפלילי עלתה בפניי סוגייה שאנחנו מתמודדים אתה בתחום המקצועי.

על פי החוק בישראל, מקרה בו אדם משאיר ילד קטן ברכב (שלא בכוונה כמובן)  וגורם למותו עלול להיות מורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות (סעיף 304 לחוק העונשין). רשלנות פירושה חוסר מודעות עם טיב המעשה /הנסיבות/ או תוצאותיו כאשר אדם "רגיל" יכול היה לצפות אותם. ברור לכל אדם סביר כי השארת ילד ברכב בחום הלוהט שברכב ולו לזמן קצר – עלול לגרום למותו.  העונש המקסימלי בעבירה זו הוא 3 שנות מאסר.

חשוב לציין כי עצם השארת הילד במכונית ללא השגחה היא עבירה. במדינת ישראל קובע חוק העונשין סעיף 361 את החוק הבא: "המשאיר ילד שטרם מלאו לו 6 שנים בלא השגחה ראויה ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו, דינו – מאסר 3 שנים, עשה כן ברשלנות – דינו מאסר שנה. עשה זאת במטרה לנטוש את הילד – דינו מאסר 5 שנים."

ובכלל חוק העונשין מונה עבירות רבות ושונות בהן המחוקק הדגיש את החשיבות בהגנה על קטינים על שלומם ועל בריאותם. המחוקק קובע במספר חוקים החמרה מיוחדת בענישה כאשר מדובר בקטין, מתוך כמובן ההבנה כי הקטין לא יכול להגן על עצמו.

במקרה של השארת ילד ברכב כמובן שאין ספק שישנה עבירה על החוק יש ואפילו יותר מאחת. ואכן כאשר אדם  (מורה/ נהג אוטובוס) משאיר ילד ברכבו וגורם למותו, הוא עומד לדין על כך ובדרך כלל נכנס לכלא לחודשים. כאשר מדובר בהורה שביצע את העבירה הזו, נראה שמערכת המשפת"א) ט במדינת ישראל למעשה לא ממש התמודדה עם כתבי אישום כאלה. כתבי אישום לא מוגשים כלל בנסיבות הללו כאשר לפי מיטב הבנתי פרקליט המדינה הוציא הנחייה בשנת 2002 שכאשר ילד נשכח על ידיו הוריו- ההורים לא יועמדו לדין.

נשמע הגיוני לכאורה, לאור העובדה שאת העונש החמור ביותר ההורה הרי קיבל במות בנו או בתו. הסבל וייסורי המצפון שהוא יחווה ילוו אותו לכל חייו.

לעומת זאת, אם ההורה השאיר את הילד  ברכב / בבית ללא השגחה והילד ניצל מסיבות שונות, המדינה דווקא מעמידה את ההורה לדין .כך למשל בת"פ 17794-06-13 (ת"א) , אב השאיר את שני ילדיו הקטינים בני שנתיים וארבע בבניין  (שהוא לא הבניין שבו הם גרים) והלך לדרכו. האב הואשם בביצוע עבירה של השארת ילד ללא השגחה והורשע בעבירה זו. בימ"ש גזר עליו עונש של מאסר על תנאי.

בת"פ 3846/06 (פתח תקווה) הורשע אב אשר השאיר את ילדתו הקטנה בת ה-5 בספסל האחורי של רכב למשך דקות כאשר הוא עצמו עזב את המקום. האב קיבל מאסר על תנאי, קנס, התחייבות ופיקוח שירות מבחן למשך חצי שנה.

ניתן להבחין בבירור כי התפיסה של המדינה שונה כאשר הורה גורם למותו של אחד מילדיו ברשלנות תוך כדי נהיגה (ת.ד דרכים קטלנית). על פי ניסיוני (ומקריאת פסקי דין) ניתן לראות כי למרות שמדובר באותו סעיף עבירה ,סעיף 304 לחוק העונשין, המדינה לא מוותרת על הגשת כתב אישום. עוד לציין כי  מראש המחוקק בעניין זה קובע  כי גרימת מוות ברשלנות תוך כדי נהיגה- עונש המינימום הוא חצי שנת מאסר.

בימ"ש העליון קובע בשורה של פסקי דין כי הענישה בעבירה של גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים,   צריכה להיות מחמירה ולכלול פסילה ארוכה ומאסר בפועל , הן מעקרון "קדושת החיים" והן משיקולי הרתעה. בתי המשפט מציינים כי נהיגה רשלנית הפכה למכת מדינה ויש להרתיע את הנהגים בכביש מעבירות על ידי המודעות כי אם יתרשלו ויפגעו בזולת- דינם מאסר.

הנסיבות האישיות של הנאשם אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית ובגלל שמדובר באנשים נורמטיביים בדרך כלל. ולכן בתיקים הללו אכן בתי המשפט מחויבים להחמיר עם הנאשמים, ולא משנה מי נהרג בתאונה- אם זה בן משפחה או אדם אחר.

ואכן , הפסיקה מוכיחה כי הורים שגרמו בנהיגתם למות ילדם בתאונה מועמדים לדין ומורשעים בהתאם.

אם שנהגה יחד עם 2 ילדיה ברכב וגרמה לת.ד קטלנית של נוסע מרכב אחר ולחבלות של ממש ואף לאובדן עוברה שלה, נשפטה לאחר ערעור בין היתר ל-6 חודשי  מאסר שירוצו  בדרך של עבודת שירות ,לפסילת רישיון למשך 15 שנים, קנס 15,000 ש"ח ולרכיבים נוספים (עפ"ת 44190-07-13).

אב שנהג כאשר היה עייף הואשם והורשע בכך שנהג ברשלנות, איבד את בנו ואת חבריו ברכב שבו נהג. העונש שהוטל עליו היה 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי כאשר הוא נפסל לצמיתות (גמ"ר נצרת 4545-07-19).

לא רק במקרים בהם היו מעורבים נוספים בתאונה , מעמידים את ההורים הנהגים לדין. גם במקרים בהם התאונה היא תאונה עצמית בהם אין מעורבים נוספים מלבד ההורה  כנהג הרשלן ובנו , עדיין מוגשים כתבי אישום והענישה לא קלה.

כך ניתן לראות כי בת.ד 60473/01 (רמלה) עמד לדין אב אשר גרם  למות  בנו ברשלנותו בתאונה שבה נהג. לא היו  רכבים או מעורבים נוספים בתאונה. בימ"ש גזר על האב עונש קל יחסית וציין את העובדה כי "מות הבן הוא עונש חמור מאין כמותו". הוא הטיל עליו מאסר על תנאי, פסילה של 11 חודשים, ופסילה על תנאי.

במקרה נוסף, איבד אב את בתו בת ה-7, ואת גרושתו בתאונה שנגרמה עקב עייפותו ולאחר שנרדם במהלך הנהיגה. גם במקרה זה לא חמלה המשטרה על האב האבל. היא פתחה נגדו בחקירה פלילית, במהלכה נעצר, נחקר והוגש נגדו כתב אישום חמור. גם במקרה זה, החליטה השופטת מרים מזרחי לחמול עליו, אך האישום הפלילי שלו לא נמחק.  היא גזרה עליו חצי שנה עבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה ל- 4 שנים.

ניתן לראות כי המדינה מתייחסת שונה לאותה עבירה שתוצאתה מוות של ילד כאשר היא נעשית על ידי הורים. ואני תוהה מדוע זה כך? האם השארת ילדים  בידי הוריהם ברכב לוהט לא הפך ל"מכת מדינה" שצריך להרתיע את הציבור מפניה?

תאונות דרכים באמת יכולות לקרות לכולנו, אף אחד לא רוצה בהם ובוודאי כאשר נהג (סביר) עולה לכביש המטרה שלו היא להגיע ממקום למקום ובטח לא לפגוע באדם אחר, בטח אין לו כוונה להרוג. אציין שיש תאונות דרכים קטלניות שנעשות בחנייה בחצר הבית. אני מסייגת כאן את התאונות הקטלניות שנגרמות תוך נהיגה פראית או בשילוב עבירות אחרות (מהירות /שכרות) אלא  בתאונות שנגרמות בהיסח הדעת לשבריר שנייה , בטעות.

ואולי זה אפילו פחות חמור מהשארת הילד שלך ברכב. ילד קטן חסר ישע, שלא יכול לפתוח את הכיסא של עצמו ולצאת מהרכב ומת לאחר ייסורים, ילד שאתה אמון על בטחונו ועל שלומו.   

קטונתי מלהציע הצעה מהי הדרך הנכונה כדי שגם התופעה של שכחת ילדים ברכב תיפסק. אולי זה לא באמצעות העמדה לדין של ההורים ואני גם לא בטוחה שזה ירתיע את הציבור . אולי הדרך היא על ידי הסברה וחינוך, אולי בדרך טכנולוגית שהחוק יחייב במושבי בטיחות.

אולם אני בטוחה שהמדינה לא יכולה עוד לעמוד מן הצד ולחכות באדישות למקרה הבא.  

שינוי גודל גופנים